<h1>תוספות רבינו פרץ — סוכה</h1>
<h2>דף לא:</h2>
[סוכה ל"ט ע"א] הלוקח לולב מחבירו בשביעית. פ"ה מע"ה גרסי' דבעם הארץ מיירי כדמשמע (ביומא) [בגמ'] וע"ה לגבי חבר לא קרי חבירו, ובחנם דחק דאשכחן בכמה דוכתי טובא דקרי ליה חבירו כדתנן בפ' הניזקין [גיטין ס"א ע"א] משאלת אשה לחברתה. ונתיב ליה דמי אתרוג בהדיא. מ"ט אין רשאי ללוקחו דאי משום דאסור לעשות סחורה בפירות שביעית אין זה קרוי סחורה אלא כי ההיא דתנן פ"ז דשביעית [מ"ג] לא היה ע"ה לוקח ירקות שדה ומוכרם בשוק אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו. שאין מוסרים דמים פירות שביעית לע"ה. פ"ה דהתורה אמרה לאכלה [ויקרא כ"ה ו'] ולא לסחורה שכל פירות שביעית חייבים לבער בשביעית הן ודמיהן, וקשה דא"כ [לישתרי] מכל אותן דתנן במס' שביעית פ"ז [מ"ה] שיש להם שביעית ואין להם ביעור, אלא היינו טעמא דאיכא איסורי טובא דאין הע"ה נזהר דאסור לקנות בהם בהמה טמאה ועבדים ושפחות וקרקעות וחלוק וטלית ומנעלים ולא לבלן ולא לספר שאין פירות שביעית ניתנין אלא לאכילה ולא לסחורה ואסור לפרוע בהן חובו.
<h2>דף לז.</h2>
[סוכה כ"ט ע"ב] לולב גזול פסול. משום דכתיב ולקחתם לכם [ויקרא כ"ג מ'] משלכם. יבש פסול. משום דבעי' מצוה מהודרת דכתיב זה אלי ואנוהו [שמות ט"ו ב'], ולא נהירא דהא דבעי' זה אלי ואנוהו היינו למצוה לכתחלה אבל דיעבד כשר כדאמרי' לעיל [י"א ע"ב] מצוה לאוגדו משום זה אלי ואנוהו ואם לא אגדו כשר בדיעבד, לכ"נ לפרש דיבש פסול משום דבעי' שיהא הדר דמקשי' [לקמן ל"א] לולב לאתרוג מה אתרוג דבעי' הדר [ויקרא שם] דכתיב פרי עץ הדר אף לולב בעי' הדר, וא"ת והיכי מברכין בלולבין שלנו והלא כולן יבשין, וי"ל דיבש דהכא הוי כדי שתהא נפרכת בצפורן כדאמרי' גבי מומין דבכור [בכורות ל"ז ע"א] ובשביל זה לולבין שלנו כשרים שהרי אין יבשין כל כך שנפרכין בצפורן, וכן משמע לקמן [ל"ג ע"א] גבי הדס יבש ונשתייר שני בדי עלין לחין כשר ומשמע דאין היובש תלוי אלא כדי שלא יהא נפרך בצפורן כמו יבשות דאוזן הבכור דר' משולם אומר יבשה שתהא נפרכת בצפורן, אבל אין לפרש כמו יבש דפרק אין מעמידין [ע"ז כ"ט ע"ב] גבי חרצנים וזגים יבשים דמפרש בגמ' י"ב חודש, (כדמפ') (ו)[ד]משמע לקמן [ל"ג ע"א] דאין היובש תלוי בזמן די"ב חודש (כדפי').
<h2>דף נז.</h2>
[סוכה כ"ד ע"א] ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אוסרין. וא"ת אחרי דר' יהודה לית ליה ברירה אלמא ס"ל כר' יוחנן בפ' כל הגט [גיטין כ"ה ע"א] וכן [בפ'] מעשר בהמה [בכורות נ"ז ע"א] (ו)[ד]האחין שחלקו [לקוחות] הוי ומחזירין זל"ז ביובל מטעם דאין ברירה, ואית ליה קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי בפ' החובל [ב"ק צ' ע"א] גבי דין יום או יומים, וא"כ לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דלא משכח גברא דמביא בכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון, צ"ל דנהי דאית ליה אין ברירה אית ליה אין מחזירין דקמצי [למימר מה] חזרה יעשו. וא"ת דהכא לר' יוסי לית ליה ברירה ובפ' מי שאחזו [גיטין ע"ג ע"ב] אית ליה ברירה גבי הא דתנן ר' יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת ולכי מייתי הוי גיטא, וי"ל דלמאי דמחלק בפ' כל הגט [שם כ"ה ע"א] בין תולה לדעת עצמו [לתולה] בדעת אחרים ניחא.
